הדיון באתר אך גם באופן כללי בשיפוט ב-NBA בעידן רווי זוויות צילום הוא לעיתים מתיש ובלתי נגמר. יחד עם זאת יש מקרים שבהם ניתן ללמוד מהדיונים האלה לגבי החוקים הבסייסים עצמם. לא תמיד מה שאנחנו חושבים הוא מה שבאמת מוגדר בחוקה.

לשם כך רציתי להסתכל על שני מקרים מעניינים ממשחקי יום ראשון.

מה עם החצי השני?

המשחק בין הסלטיקס לבלייזרס היה מרתק וסוער ולווה בריצות מרשימות של שני הצדדים המעורבים. לקראת הסיום הגיע רגע של מחלוקת שבסוף לא השפיע על התוצאה הסופית אבל הביא ללא מעט התרעמות בקרב הגולשים. חצי דקה לסיום ג'יילן בראון מעלה את הסלטיקס ל119-125 בשלשה גדולה רק כדי שכרמלו יחזיר באחת משלו כמה שניות משחק מאוחר יותר. כאן הבלייזרס לחצו על הכדור על מנת לנסות לכפות איבוד. היוורד שקיבל את הכנסת הכדור מסר לטייטום שהתקדם במעלה המגרש כדי לפגוש בלילארד ומקולום ממש לפני קו החצי. הוא מיהר להעביר את הכדור חזרה בכיוונו של היוורד שעדיין לא חצה את קו מחצית המגרש אך השופטים מיד שרקו לעבירת חצי שנתנה לבלייזרס סיכוי להשוות.

בסופו של דבר לילארד טעה ומסר לנורקיץ' לסל של שתי נקודות שאיפשר להיוורד לסגור עניינים מהקו.

אבל באתר הרוחות סערו על הקיפוח הברור של הסלטיקס:

אפרופו שופטים – ראיתם את ה"חצי" שלא היה שנשרק לטייטום? איזו שריקה איומה. הם גם טועים.

קבע דה שוט בנחרצות כשרזי מחזיר לו:

ראיתי את החצי גם ראיתי.

נשאלת השאלה מדוע מקפחים את הסלטיקס כבר משחק שני ברצף?

והם כמובן לא היו יחידים. גרוע מכך, בראד סטיבנס שכעס גם הוא על השריקה שאל ונענה שהוא אינו יכול לערער על ההחלטה הנ"ל (לא במגרת מה שניתן לשלוח לריוויו). הסערה בטח הייתה גדולה יותר עם הבלייזרס היו מצליחים להשוות ולקחת את המשחק להארכה.

על פניו זה נראה שהם מה זה צודקים. שני השחקנים בבירור לא דרכו בצד השני של המגרש והכדור בודאי שלא נחת שם. מצד שני זה ממש לא הפריע לליגה לקבוע בביטחון מלא בדו"ח השיפוט של שתי הדקות האחרונות שבירור נעשתה עבירת חצי והשריקה הייתה נכונה.

אז מה הליגה מכסה את התחת שלה? סתם לא מוכנים להודות בטעויות? מסתבר שלא. כדי להבין את השריקה נצטרך להבין קודם שיש כאן שלושה אלמנטים שיחד חוברים לקביעה. אנחנו רגילים לחשוב על שני השחקנים המעורבים אבל גם הכדור הוא שחקן במקרה הזה. בואו נבדוק מה כל אחד מהם צריך לקיים.

1. השחקן המוסר (ג'ייסון טייטום במקרה שלנו): שחקן שמקפיץ כדור נחשב בבק-קורט (לפני החצי, לצורך העניין גם קו החצי כולו נחשב בבק-קורט) כל עוד אחת הרגליים שלו או הכדור ברשותו לא נגעו בפרונט-קורט.
2. השחקן המקבל (גורדון היוורד במקרה הזה): שחקן שמחזיק בכדור יחשב בבק-קורט כל עוד אחת הרגליים שלו או הכדור ברשותו לא נגעו בפרונט-קורט.
3. הכדור (הכדור במקרה הזה): כשהוא לא בפוזשן של אף שחקן הכדור ייחשב בפרונט-קורט ברגע שהוא חצה את המישור של קו החצי הניצב למגרש.

עכשיו אנחנו יכולים להבין למה הייתה כאן עבירת חצי. בעוד שטייטום והיווארד שניהם לא החזיקו בכדור בפרונט-קורט ולכן שניהם נחשבים עדיין בחצי המגרש שלהם, הכדור עצמו חצה את קו האמצע בזריקה של טייטום. לכן ברגע בו היוורד תופס בו לפני שהוא העביר את עצמו לפרונט-קורט הוא בעצם "החזיר" את הכדור לבק-קורט וגרם לעבירת חצי.

אוקיי למדנו משהו ולפחות האוהדים הירוקים יכולים ללכת לישון הלילה בשקט בידיעה שלא ניצלו מנסיון שוד.

למעוניינים הנה סרטון המסביר זאת יפה בהילוך איטי:

המעוניינים להעמיק עוד יותר מוזמנים לספר החוקים של הליגה. הסעיפים הרלבנטיים הם: חוק 4 חלק IV בעמוד 18 (לגבי ההגדרות מתי שחקן או כדור נמצאים בצד זה או אחר של המגרש), וחוק 10 חלק IX בעמוד 35 המסביר מהי עבירת חצי.

נגיעה אחת רכה

במשחק אחר בפרופיל לא פחות גבוה מאוחר יותר באותו הערב-לילה הרוקטס התעמתו מול הבאקס. 24 שניות לסיום יאניס מעלה את הבאקס ליתרון 115-116. הרוקטס לא מחכים לאף אחד כשווסטברוק מיד חודר לסל ו-20 שניות לסיום סוחט עבירה ממידלטון. יאניס שמגיע לעזור מזנק לחסום את הכדור ועל הדרך נוגע בטבעת הסל.

שחקני יוסטון מיד ביקשו לאשר את הסל כתוצאה מנגיעה בטבעת במהלך הזריקה אבל תחינותיהם לא נענו. גם במקרה הזה לא נעשה בסופו של דבר נזק אמיתי כי ווסטברוק קבר את שתי הזריקות ויאניס איבד את הכדור מיד לאחר מכן כך שהנקודה האבודה לא הייתה חסרה בסופו של דבר.

אבל גם כאן עלתה הזעקה כשברוך צועק על אפליה לטובת כוכבים:

הקטע היותר מעניין במשחק של הבאקס יוסטון היה בסופו ומראה בדיוק איך שופטים מטעים מוכרים משחקים. ווסטברוק נכנס לסל 30 שניות לסיום נשרקת עבירה , יאניס ביד אחד מעיף את הכדור שבדרכו למטה ביד השנייה נוגע בסל, לפי ספר החוקים זה גולטנדינג שכל העולם רואה , אבל השופטים ״לא ראו״ ואסור להם לבדוק אם לא שרקו על גול טנדינג.

זה באמת המצב לא? נגעת בקרש, ברשת או בטבעת במהלך זריקה וזה אמור להיות הפרעה לא?

כפי שציין יפה רן הנרגן – לא בדיוק. בואו נראה מה בדיוק אומר החוק בנידון (חוק 11 בעמוד 37 של ספר החוקים). לפי החוק לשחקן אסור:

1. לגעת בכדור או בטבעת בזמן שהכדור מתגלגל על הטבעת.
2. לגעת בכדור בצילנדר הדמיוני שמעל הטבעת.
3. לגעת בכדור שנזרק ויש לו סיכוי להיכנס אחרי שפגע בקרש מעל גובה הטבעת.
4. לגעת בכדור שנזרק ויש לו סיכוי להיכנס שעדיין במסלול כלפי מעלה אחרי שפגע בקרש מתחת לגובה הטבעת.
5. להצמיד כדור שנזרק לקרש.
6. לגעת בכל כדור שנזרק לסל ונמצא במסלול כלפי מטה.
7. לגעת בכדור דרך הטבעת.
8. לנענע את הטבעת, רשת או קרש כך שיגרמו לכדור תנועה לא טבעית.
9. למנוע מכדור הנמצא בסל לעבור דרך הטבעת על ידי מגע עם הטבעת,או הרשת.

מכל אלה הסעיפים היחידים שמתייחסים למגע עם הטבעת ויכולים להיות רלבנטיים לדיון הם (1) ו-(8). סעיף (1) לא משמעותי מכיוון שהכדור היה רחוק מלהיות על הטבעת. לפיכך השאלה היא אך ורק האם המגע של יאניס עם הטבעת גרם לתזוזה לא טבעית במסלולו של הכדור. אני חייב להגיד שבמהלך הצפייה זה נראה כאילו הסל זז אבל בהילוכים החוזרים קשה לראות כל סימן לתנועה של הסל או שהכדור ניתז בכיוון בלתי צפוי ממעופו ההתחלתי כך שנראה שגם הפעם השופטים צדקו בהחלטתם (למרות שזה פחות חד וחלק מהמקרה הראשון).

הנקודה החשובה אבל לקחת מהמקרה הזה היא שבניגוד לדעה הרווחת לא כל נגיעה בחלקי הסל השונים מהווה אוטומטית הפרעה לזריקה שמחייבת מתן שתי נקודות לזורק.

***

ה-NBA חזרה ולקחה איתה את שעות השינה שלנו. אבל היא החזירה איתה גם את כל מה שנלווה למשחק כמו השיפוט. אז נכון מערכת הריפליי עדיין דפוקה, השופטים טועים לא מעט, יש העדפה של כוכבים ועוד בעיות אחרות. אבל בזמן שאנחנו עסוקים בלהתלונן על כל אלה אנחנו צריכים לפעמים לזכור שגם אנחנו יכולים עוד ללמוד דברים חדשים וגם לתת קצת קרדיט לאלה שזה המקצוע שלהם.

שיהיה ריסטארט שמח והוגן לכולנו.